פסק-דין בתיק ע"א 29761-03-12

1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בבאר שבע בה"פ 208-09-10 מיום 1.2.12 שניתן על ידי כב' השופטת מיכל וולפסון, בו קבעה כי המשיב יקבל לידיו את הסכום השנוי במחלוקת, מתוך סכום הפיצוי אותו קבלו הצדדים, בשל נזקי חקלאות שנגרמו להם.

רקע

2. תחילתה של המחלוקת בת.א. (מחוזי- ת"א) 2706/04 בו תבעו המערערת, אורה בר (להלן - " המערערת"), המשיב, שמשון ברגר (להלן - " המשיב"), ושניים אחרים, פיצוי מחברת מקורות בשל נזק שנגרם לגידוליהם החקלאיים, כתוצאה משינוי באיכות המים אותם סיפקה להם מקורות. התובעים סמכו על חוות דעתו של מומחה מטעמם, מר שלמה שרף, ועל סמך חוות דעת זו תבעה המערערת פיצוי בסכום של 1,104,809 ש"ח, ואילו המשיב תבע סכום של 458,150 ש"ח.

בהסכמה דיונית בין הצדדים, מונה השמאי, איל שפירא, כמומחה מטעם בית המשפט להערכת גובה הנזק שנגרם לצדדים. לאחר תיקונים שערך בעקבות שאלות הבהרה שהוצגו לו, העריך המומחה את הנזק שנגרם למערערת בסך 736,707 ש"ח, ואת הנזק שנגרם למשיב בסך 104,985 ש"ח. בעקבות חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, הגיעו התובעים ומקורות להסדרפשרה ביניהם, לפיו תשלם מקורות לתובעים יחד ולחוד, 2 מליון ש"ח לסילוק מלוא התביעה. כמו כן סוכם, כי התובעים יוכלו להפנות שאלות הבהרה נוספות למומחה מטעם בית המשפט, וזאת לצרכיהם הם בלבד. ביום 7.1.10 נתן בית המשפט המחוזי בתל אביב, תוקף של פסק דין להסכם הפשרה.

בין המשיב לתובעים האחרים התעוררה מחלוקת לאופן חלוקת כספי הפשרה ביניהם. לבסוף הוסכם כי המערערת תקבל 36.85% מסכום הפיצוי והמשיב יקבל 6.09%. 5.89% מסכום הפיצוי- המהווה סך של 82,809 ש"ח - יוותר בנאמנות בידי עורך הדין משה בלטר, אשר יצג התובעים בתביעת הנזיקין, עד שיוכרע, למי הזכות בכספים אלה.

3. הכרעת בית המשפט קמא במחלוקת בין הצדדים לטובת המשיב, היא נשוא הערעור שכאן.

בית המשפט קמא, קבל את תביעת המשיב - כי הוא זכאי לסכום הפשרה לפי חלקו היחסי בכתב התביעה - לאחר שהגיע למסקנה כי התובעים לא הסכימו כי סכום הפשרה יחולק ביניהם על פי חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט. בית המשפט הוסיף וקבע  שלא ניתן ללמוד על הסכמה מעין זו מהסכם הפשרה, שהורה על הפניית שאלות הבהרה נוספות למומחה לצרכי התובעים, שכן התובעים העידו בבית המשפט קמא, כי כלל לא נתנו דעתם לחלוקת הכספים ביניהם, בעת החתימה על הסכם הפשרה. כמו כן, אין בהסכמים בין המשיב לבין עו"ד בלטר כדי לרמוז על הסכמתו לשנות מהסכום היחסי לו הוא זכאי על פי כתב התביעה. הסכמה לחלוקת סכום הפשרה, לפי חוות דעת מומחה בית המשפט, אף לא נלמדת מכלל נסיבות התביעה והפשרה שהושגה בה, אלא נראה כי נותרה פתוחה להסכמה לאחר מעשה.

טיעוני הצדדים

4. המערערת סבורה כי העובדה שהתובעים בחרו להגיש את תביעתם יחד, אינה מלמדת כי הסכימו על חלוקת כספי פשרה לפי חלקם היחסי בכתב התביעה. אומד דעתם של הצדדים וההסכמות אליהן הגיעו, מלמד כי הסכימו שחלוקת כספי הפשרה תהא בהתאם לחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט.

המערערת מצביעה על כך שמקורות והתובעים הסכימו על מינוי מומחה מטעם בית המשפט, ועל כן - לאור תקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן - " התקסד"א") - לא ניתן להסתמך על חוות דעת אחרות. המשיב, אשר הסכים למינוי מומחה מטעם בית המשפט, אינו יכול עוד לחזור בו. גם עו"ד בלטר מצדד בעמדת המערערת והסביר מראש לתובעים כי משמונה מומחה מטעם בית המשפט, הרי שדעתו מכריעה מבחינת הנזק.

המערערת מוסיפה, שהפשרה היא על בסיס חוות דעתו של מומחה ביהמ"ש, אשר הוכרה כמחייבת. גם מסעיפי הסכם הפשרה ניתן ללמוד שהייתה כוונה לחלק את הכספים בהתאם לחוות דעת המומחה, שכן הוסכם, שיופנו שאלות נוספות למומחה לצרכי התובעים בלבד; על כן, משהסכים המשיב לפשרה, הסכים לחלוקת הכספים בהתאם לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט.

המערערת מדגישה כי מומחה ביהמ"ש פסק לה סכום נמוך מזה שפסק לה המומחה מטעמה, וכי זכויותיה יפגעו במידה והכספים יחולקו על פי החלק היחסי בכתב התביעה.

5. המשיב סומך ידיו על פסק דינו של בית המשפט קמא, וסבור כי דין הערעור להדחות, מאחר והוא נוגע לשאלות עובדתיות שערכאת הערעור לא תמהר להתערב בהן.

המשיב מדגיש כי לא היתה כל הסכמה לקבל את חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט. עצם מינוי המומחה אין פירושו כי מסכימים לחוות דעתו, שכן המדובר בחוות דעת שלא נידונה בבית המשפט. גם בהסכם הפשרה הוצהר במפורש כי אין בו הודאה בעובדות כלשהן, והמו"מ לפשרה נערך בסכום כולל ולא על בסיס ההערכות הפרטניות בחוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט. המשיב מעולם לא היה מסכים לפשרה אם היה סבור כי בהסכמה זו הוא מסכים לחלוקת כספים לפי חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט.

המשיב מציין כי בית משפט קמא קבע, על סמך עדויות הצדדים, כי לא היתה הסכמה כלשהי - טרם הסכם הפשרה - לאופן חלוקת הכספים בין התובעים. מסיבה זו אף לא ניתן לקבוע כי הקביעה בהסכם הפשרה לפיה התובעים יפנו שאלות נוספות למומחה מטעם בית המשפט, פירושה כי הסכימו שחלוקת הכספים תהא לפי חוות דעת המומחה.

באין הסכמה לחלק סכום הפשרה על פי חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, וכתב התביעה אף לא תוקן על פיה, ובאין הסכמה בין התובעים לדרך חלוקת הכספים ביניהם, הרי שיש לחלק את הכספים, על פי חלקם היחסי בכתב התביעה ואין הצדקה כי המערערת תקבל אחוזים גבוהים יותר, מאלה שתבעה.

דיון

6. איך יחולק סכום הפשרה שהתקבל ממקורות, בין הצדדים - זו השאלה לדיון. בעוד המשיב סבור כי יש לחלק את הכספים לפי החלק היחסי של כל אחד מהם בכתב התביעה - כפי שאכן פסק בית המשפט קמא - סבורה המערערת כי יש לחלק את הכספים לפי חלקו היחסי של כל אחד מהם, על פי חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט.

דעתי כדעת המערערת, שעם קבלת הסכם הפשרה הסכים המשיב מכללא, אף לקבלת חוות דעת המומחה, אשר על בסיסה נערכה הפשרה ועל כן כי יש לקבל את הערעור.